#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלא. המנהיג או האוחז בקנקן מי מהם משלם על שבירת הקנקן כשהשוכר לא שינה או בהר שהוחזק באבנים, ומדוע? 	"כשהשוכר לא שינה לרב פפא המנהיג משלם שלא כוון את הפרה וע""י שעיוות את השורה של מענה נשבר הקנקן, לרב שישא בריה דרב אידי וכן ההלכה האוחז בקנקן משלם שהעמיק יותר מדאי בארץ. ובהר שהוחזק באבנים שניהם משלמים. רש""י פירש שהיה להם להזהר מאד בדבר ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הקנקן נשבר, והוי דבר המוטל בספק. והתוס' (ד""ה ואי) הקשו דאי הוה ספק הוי שניהם פטורים, אלא שכאן שניהם פשעו שכיון שזה הר שמוחזק באבנים הוא נשבר מאד בקל והיה לכל אחד ליתן לב על חבירו כמו על עצמו ולהזהירו ואחרי שלא הזהירו גם הואפשע."	"ב""מ פ. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלב. מה הדין ומדוע: 1) היה בה מום אחד וסנפו בין המומים שלא היו בה 2) כשא""ל מום זה בה ועוד מומים אחרים 3) היו בה כל המומים שאמר ואינו מקפיד אלא על אחד? "	"1) הרי זה מקח טעות, לפי שהכיר הלוקח בשאר מומים שאינם וכסבור הוא שבכולם משקר אלא להשליך מעליו תרעומת הוא אומר, ואדעתא שיש מום לא קנה.2) אין זה מקח טעות, רש""י פירש דכיון שאותו המום הזכיר לו לבדו בו היה לו לבדוק, והתוס' (ד""ה היו) פי' דכיון שכולם בה אין זה מקח טעות.3) אין זה מקח טעות, שדוקא בהכיר הלוקח בשאר מומים שאינם הרי זה מקח טעות שסובר שגם מום זה אין בה, אבל אם היו בה כל המומים אין זה מק""ט (כן ביארו התוס')."	"ב""מ פ. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלג. 1) כמה משא אדם בינוני ומנין 2) מדוע חייב המוסיף במשא אדם הרי בר דעת הוא לזרוק את העודף? 	"1) משא אדם בינוני שלשים קב שהם חמש סאין, דתנן תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה ומשאו לתך ט""ו סאין, אלמא תוספת אחד משלשים במשא הוא ונאמר בברייתא שקב הוי תוספת לאדם הנושא.2) אביי אמר שחבטו לאלתר, שלא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו. רבא אמר אפילו תימא בשלא חבטו לאלתר לא צריכא אלא לאגרא יתירא שיכול הנושא לתבוע. רב אשי אמר שהנושא סבר שחולשא הוא דנקיט ליה ולא ידע שהוסיפו על משאו."	"ב""מ פ:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלד. משנתנו שכל האומנין שומרי שכר מדוע נראית שאינה כר""מ שאמר שוכר כשומר חינם, ואלו תירוצים נשארו במסקנא? "	"שהאומן דומה לשוכר, ששניהם אינם מקבלים שכר על השמירה, האומן מקבל שכר על עבודתו והשוכר מקבל את הבהמה להשתמש, ובמשנה כתוב שכל האומנים ש""ש ור""מ אומר ששוכר כש""ח.והתירוצים שנשארו במסקנא: א. דאע""ג ששוכר כשומר חינם, אומן כשומר שכר בההיא הנאה דתפיס ליה אאגריה דלא בעי למיעל ומיפק אזוזי. וביארו התוס' (ד""ה דקא) דאומן ודאי הוי שומר שכר במאי דתפיס אאגריה לפי שרוב אומנים עושים מלאכה בבית בעל הבית ואינם תופסים כלום בשכרם, וזה שעושה בביתו ותפוס בכלי נהנה הרבה, אבל שוכר אין לו הנאה, שכל שוכרים תופסים בדבר ששכרו דאין יכולים לעשות מלאכתם אם לא שיהא ברשותם.ב. כרבה בר אבוה שהחליף את השיטות בברייתא ולדבריו לר""מ שוכר כשומר שכר."	"ב""מ פ: ותוס'"		
